<h1>בה"ג הלכ' קידוש והבדלה</h1>
<h2>דף נד.</h2>
ואין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות ובמוצאי יום הכיפורים משום דהוה אסיר לאישתמושי בה, אבל בימים טובים דשארי לאישתמושי בנורא לא צריכינן לברוכי על נורא דימים טובים, דתנו רבנן (ברכות נ"ג.) אור ששבת מברכינן עליו שלא שבת אין מברכין עליו, מאי שבת, אילימא שבת מחמת מלאכה, הא לא שבת לא מברכינן והתניא אור של חולה של חיה ועששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מברכין עליהן, אמר רב נחמן בר יצחק מאי שבת, שבת מעבירה דלא אישתמשו ביה בשבת באיסורא. וכי מברכינן עילוי אור במוצאי יום הכיפורים לא מברכינן אלא עילוי אור ששבת אבל שיצא מן העצים ומן האבנים, במוצאי שבת מברכינן עליה הואיל ותחילת בריתו דנורא באפוקי שבתא איברי, אבל במוצאי יום הכיפורים לא מברכינן עליה, דתני חדא (פסחים נ"ד.) אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו, לא קשיא הא במוצאי יום הכיפורים הא במוצאי שבת.
<h2>דף צט:</h2>
[פסק] ומתשע שעות דמעלי שבתא ודמעלי יומא טבא לא מתבעי ליה לאיניש לאתחולי בסעודתא, דתנו רבנן לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך, ואפילו רבי יוסי לא קאמר אלא דאי אתחיל לא ליפסוק אבל אתחולי לכתחלה לא יתחיל. וכיון דקבעי סעודתיהו מתשע שעות ולמעלה וקדש ליה יומא ועדאן יתבי בסעודתא, פליגי בה רבי יהודה ורבי יוסי דתניא (ק'.) מפסיקין לשבתות דברי רבי יהודה, ר' יוסי אומר אין מפסיקין, ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי ברבי רצונך נפסיק וניחוש לדברי ר' יהודה חבירינו, אמר לו בכל יום אתה מחבב דברי בפני רבי יהודה עכשו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, לא נפסיק, שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות. רבי יהודה אומר מפסיקין סבירא ליה דמפסיק מסעודתיה ומקדש וגמר סעודתיה והדר מברך ברכת המזון, רבי יוסי אומר אין מפסיקין סבירא ליה דגמר סעודתיה ומברך והדר מקדש. ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא פורס מפה ומקדש ואף על גב דלא בריך ברכת המזון, לבתר דמקדש שארי המוציא וגמר סעודתיה ומברך ברכת המזון. וכי היכי דמפסיקינן לקדושי הכי מפסיקינן לאבדולי, ודאי קבע סעודתיה בשבתא ועייל יומא פסיק ממיכל ופריס מפה ומבדיל וגמר סעודתיה ומברך, דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקדוש כך מפסיקין להבדלה, מאי לאו לעקירת שולחן, לא למפה.
<h2>דף ק:</h2>
[פסק] וכד מקדש צריך לקדושי במקום סעודה, דאיתמר בני אדם שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו, ורבי יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו, ושמואל אמר אף ידי קידוש נמי לא יצאו, ולרב דאמר ידי קידוש יצאו למה לי מהדר איניש וקדושי בביתיה, כדי להוציא בניו ובני ביתו, ושמואל למה לי קדושי בבי כנישתא, לאפוקי אורחים דאכלי בי כנישתא, ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה, ולא נימא מר דהני מילי מבית לבית אבל מפנה לפנה לא אלא אפילו מפנה לפנה, דאמר רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואפילו מאיגרא לארעא קדיש. ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה, דרב הונא קדיש ואיתעקר ליה שרגא עיילו ליה מאניה לבי גננא דרבה בריה וקדיש וטעם מידי, ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוה מקדשינן בי מר אמר לן אכלן מידי הכא דדילמא עד דעייליתו לבתייכו איתעקר לכו שרגא ולא מקדיש לכו ולא מתאכיל לכו מידי ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה, דכתב (ישעיהו נ"ח, י"ג) וקראת לשבת עונג במקום שקראת לשבת שם יהי עונג. ואף על גב דאמר אביי כל מיליה דמר עביד כרב בר הני תלת דעביד כשמואל, מתירין ציצית מבגד לבגד, ומדליקין מנר לנר של חנוכה, והלכה כרבי שמעון בגרירה דתניא גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, הני מילי היכא דפליגי רב ושמואל ורב לחומרא אבל היכא דמקיל רב עביד רבה כשמואל דמחמיר. ואף על גב דפליג ר' יוחנן דאמר אף ידי יין נמי יצאו, ואמר רב חנא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך אלמא סבירא ליה דיש קידוש שלא במקום סעודה, ואמרינן תניא כוותיה דרבי יוחנן חברים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהם וחזרו אין צריכין לברך אלמא שינוי מקום אין צריך לברך, הכי אמר גאון דהלכתא כמעשה דרב הונא.
<h2>דף קא:</h2>
ושינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב, שינוי מקום צריך לברך, וכי קאמרינן הלכה כרבי יוחנן בברכת יין ולא לקידוש. [פסק] מחמרא בישא לחמרא טבא אומר ברוך הטוב והמטיב דקיימא לן (ברכות נ"ט:) שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב, מביתא לביתא הדר מברך בורא פרי הגפן.
<h2>דף קב:</h2>
[פסק] והיכא דגמרי סעודתייהו מקמי דקדיש ועד דמאשו ידיהו קדיש יומא ליברכו ברישא ברכת המזון ולידכרו דשבתא או דיום טוב וליסבון כסא אחרינא וליקדשו עליה, דאמר מר גמרו מביאין לו כוס ראשון אומר עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קידוש היום, ולמרינהי לתרויהו על חד כסא אמר רב הונא בר חיננא אמר רב ששת לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, מאי טעמא, אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. ואי קשיא לך יום טוב שחל להיות אחר השבת דאמרינן קידוש היום והבדלה על חד כסא, התם קידוש היום והבדלה חדא מילתא היא הכא ברכת המזון וקידוש היום תרתי מילי נינהו.
<h2>דף קג.</h2>
וכד איכא בשמים ומאור בהבדלה מברך על הבשמים ברישא והדר על מאור, דרב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא אייתי לקמיהו מאור ובשמים שקל רבא בריך על בשמים ברישא, אמר ליה והא בין בית שמאי ובין בית הילל מאור ואחר כך בשמים דתנן בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הילל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה, עאני רבא בתריה זו דברי רבי מאיר, (אמר רבי יהודה) [אבל רבי יהודה אומר] לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף, על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים מאור ואחר כל בשמים ובית הילל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הילל ואליבא דרבי יהודה.
<h2>דף קד.</h2>
באפוקי שבתא אומר הבדלה בחונן הדעת, אפוקי שבתא דהוא יום טוב אומר הבדלה בתוך אתה בחרתנו דאמר רב יוסף לדילן תקינו לן רב ושמואל מרגליתא בבבל ותודיענו משפטי צדקך ותתן לנו משפטים ישרים ותורות אמת. אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת.
והיכא דמיקלע יומא טבא בחד בשבא מבדלינן דאמר רבי זירא (חולין כ"ו:) יום טוב שחל להיות באמצע שבת וכו'. יומא טבא במעלי שבתא ושבתא בתריה לא אמרינן הבדלה, דתנו רבנן (פסחים ק"ד.) אומרין הבדלות במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד ומוצאי שבת ליום טוב, אבל לא ממוצאי יום טוב לשבת. וממוצאי שבת ליום טוב אומר קידוש והבדלה על חד כסא, ואף על גב דקיימא לן בעלמא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד קידושא והבדלה חדא מילתא היא, דאיתמר (שם ק"ב:) יום טוב שחל להיות באחד בשבת אביי אמר יקזנ"ה רבא אמר יקנה"ז יין קידוש נר הבדלה זמן, והלכתא כרבא. (חולין כ"ו:) כיצד מבדילין, בין קודש לקודש, רבי דוסא אומר בין קודש חמור לקודש הקל ולית הלכתא כוותיה.
<h2>דף קה.</h2>
והיכא דלא קדיש מאורתא מקדש כולי יומא דשבתא, דאמרי בני ר' חייא מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו, מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה, אמר רבה (ק"ז.) הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל, מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו. והני מילי הוא דלא טעים מידי, ואף על גב דאמר מר טעם מבדיל היכא דקא מבדיל באורתא, אבל קא מבדיל למחר אי לא טעם מידי מבדיל ואי טעים מידי [לא] מבדיל, דאמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בניה דרב חסדא לרב אשי איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא ואייתינן ליה שיכרא ולא אבדיל ובת טות למחר טרחינן ואייתינן ליה חמרא אבדיל וטעים מידי, ש"מ תלת ש"מ אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל, וש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, וש"מ מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו. לשנה איקלע לגביהו אייתו ליה שיכרא, אמר להו חמר מדינה אבדיל וטעם מידי.
[פסק] ומיחייבינן לקדושי מאורתא אחמרא, דתניא (תוספתא ברכות פ"ג) לילי שבת ולילי יום טוב יש בהם קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון, שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס ויש בהם הזכרה בברכת המזון. תנו רבנן (ק"ו.) זכור את יום השבת לקדשו זכריהו על היין, אין לי אלא ביום בלילה מנין, תלמוד לומר את יום, מהדר אליליא ונסיב ליה קרא את יום, אלא אין לי אלא בלילה דלקדשו בכניסתו משמע ביום מנין, תלמוד לומר את יום. ביום מאי אמר, אי קידושא כדאורתא הא אמרינן אין בהם קדושה על הכוס, אמר רב יהודה בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדש לן מר קידושא רבה, אמר מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן ברישא בריך בורא פרי הגפן ואגיד ביה, אמר ההוא סבא כמה מאריך האי מרבנן, גחין אשתי ואשתו כולי עלמא, קארי אנפשיה החכם עיניו בראשו.
ואף על גב דמדכר קדושת היום בתפלה ועילוי כסא מיבעי ליה לאדכורי בברכת המזון, דתנו רבנן (פסחים ק"ה.) לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון, שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון, ואמרינן שבת ויום טוב משכחת לה דיש בהן קדושה על הכוס דאי לא קדיש באורתא מקדש ביממא, ואמרינן אין הכי נמי דאי לא קדיש לא קתני. ואפילו ראש חדש וחולו של מועד דלית בהו קדושה על הכוס, בברכת המזון מדכרינן, דתני רבי אושעיא (שבת כ"ד.) ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד בערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון.
<h2>דף קו.</h2>
[פסק] והיכא דפשיטא ליה מילתא דלבי שימשי לא מתרמי ליה חמרא לקדושי עליה ואיתרמי ליה חמרא במנחה דמעלי שבתא, אי נמי, יתיב קא שתי חמרא בפניא דמעלי שבתא וידע דלאורתא לא משכח חמרא, מקדש מבעוד יום ואומר ויכולו ואף על גב דאיכא עדנא טובא, ולאורתא כד אתי לביתיה מקדש אריפתא להוציא בניו ובני ביתו.
מיחייבינן לקדושיה ליומא דשבתא וליומא טבא בצלותא ועל כסא דחמרא דכתיב (שמות כ', ח') זכור את יום השבת לקדשו (מכילתא יתרו ע"ש) זכריהו על היין בכניסתו מכאן סמכו חכמים לקידוש היום מן התורה, אין לי אלא שבת חג המצות מנין ת"ל (דברים ט"ז, ג') למען תזכר את יום צאתך, חג שבועות מנין, תלמוד לומר (שם ט"ז, י"ב) וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית, חג הסוכות מנין, תלמוד לומר (שם ט"ו, ט"ו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך, ומנלן דבחג הסוכות קאים, מדעילויה דקרא (שם י"ד) הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך וכתב (שם ט"ז, י"ג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים [באספך מגרנך ומיקבך]. ואף על גב דמדכר בקידושא צריך לאדכורי בצלותא ובברכת המזון, מאי טעמא זכור וזכרת תרין קראי כתיבי, ואתו מועדות ילפי משבת מה שבת בתפלה ועל הכוס אף יום טוב בתפלה ועל הכוס.
[פסק] והיכא דאיכא דוכתא דלא שכיח בה חמרא ואיכא בתוך התחום דוכתא דשכיח בה חמרא וביממא דשבתא הוא דיכיל למיזל ובליליא לא יכיל למיזל, ליזיל ביממא ומבדיל ואף על גב דלא נפקא שבתא, אי נמי, יתיב קא שתי ופשיטא ליה דלאורתא לית ליה חמרא, מבדיל כד בעי למיקם מן פניא דשבתא ואף על גב דאיכא עידנא טובא, דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל (ברכות כ"ז:) מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס, ואסיר ליה למיעבד עיבידתא עד לאורתא, וכד חזי נורא לאורתא מברך בורא מאורי האש.
<h2>דף קו:</h2>
[פסק] והיכא דמיקלע יומא טבא באפוקי דשבתא מאן דלית ליה חמרא מברך ברישא המוציא והדר אשר קדשנו במצותיו ושהחיינו, וכד חזי נורא מברך בורא מאורי האש, אבל המבדיל לא לימא דכי תקינו רבנן הבדלה על חמרא תקינו, ומן רבנן דאמרי מבדלינן על ריפתא כדרכא, השתא הבדלה בלא כוס מבדלינן במקום דצריך למלאכה, על שיכרא מבדלינן במקום דלית חמרא, הכא נמי לקדושי קא מיכוין וסדר ברכות קא סדר.
<h2>דף קז.</h2>
[פסק] ומאן דקדיש ומן קמי דליטעום אשתעי הדר מברך בורא פרי הגפן וטעים. והיכא דיהבו ליה כסא לקדושי וקדיש ואישתלי ולא טעים ושקלוה אחריני ושתיוה, מייתן ליה כסא אחרינא ומברך בורא פרי הגפן ושאתי, דאמר מר המקדש טעם מלא לוגמיו יצא, ואם [לאו], לא יצא.
והשתא דקיימא לן מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס היכא דאיקלע תשעה באב בחד בשבא דמיתבעי ליה לאפסוקי ממיכל ומשתא מבעוד יום דשבתא מהו לאבדולי, כיון דאמר מר בשאר שבתות מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה הכא נמי אומר הבדלה מבעוד יום, או דילמא כיון דאילו מבדיל קבליה לתשעה באב, כדרב דאמר ליה בדילנא, ואיחייב ליה בעינוי דשוייה חול דאמר בין קודש לחול ואיתסר ליה בשתייה, דהא אמרינן גבי יום הכיפורים (עירובין מ':) ליקדיש על כוס ולימא זמן ולישתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילויה, הלכך ליתרח עד דנפיק חד בשבא ומבדיל כד שארי תענית מקמיה דליטעום מידי ושארי תעניתיה, ואף על גב דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום אין טפי לא הני מילי היכא דהוה שארי ליה למיכל אבל הכא דהוה אסיר ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא. וכן שליחא דציבורא מבדיל בכנישתא. אבל על נורא לא ליבריך, דאמר רב יעקב (פסחים ק"ו.) אבל לא על האור וכן תאני שילא מארי אבל לא על האור, מאי טעמא, כיון דלא הויא שביתה לאור לא מברכינן עילויה.
והיכא דלא שכיח חמרא כלל ושיכרא הוא חמר מדינה, מברך ומבדיל על שיכרא.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן (ברכות ל"ה.) מנין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר (שופטים ט', י"ג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין, קס"ד בורא פרי הגפן, אטו אמיא ושיכרא מי לא אמרינן שהכל, אמר אביי אין אומרים הבא כוס של ברכה לברך אלא על היין. ולא אמרן אלא דלא קבע אשיכרא אבל קבע עליה היינו משתייה, דהיכא דקבעי סעודתיהו אשיכרא מברכין ברכת המזון על שיכרא דכיון דקבע עליה היינו משתייה.
<h2>דף קח:</h2>
[פסק] וחמרא דכי לא מזיג במיא פליגי בה רבי אליעזר ורבנן, דתנן אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים מברכין, ותנו רבנן (ברכות נ':) היין בזמן שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו ומשנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ונוטלין הימנו לידים דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים. בזמן שלא נתן לתוכו מים אין נוטלין ממנו לידים דסבירא ליה לרבי אליעזר דלאו משקה הוא, דנתן לתוכו מים נוטלין ממנו לידים דהוה ליה משקה. אמר רבי יוסי בר' חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים, מאי טעמא, אמר רבי אושעיא בענן מצוה מן המובחר. וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים, מברכין עליו דמשקה הוא, ואין נוטלין הימנו לידים מפני הפסד אוכלין. והלכתא כרבנן דאמרי עד שלא ניתן לתוכו מים נמי מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים, ואף על גב דקא אמרינן כמאן אזלא הא דאמר שמואל עושה אדם כל צורכו בפת כרבי אליעזר וקיימא לן הלכתא כשמואל, הני מילי במידי דלא מימאיס אבל במידי דמימאיס לא. ודקא אמרינן הלכתא כרבנן דאמרי עד שלא נתן לתוכו מים מברכים עליו בורא פרי הגפן, למאי חזי, אמר רבי זירא חזי לקריאטי. ואיתמר נמי לעניין ארבעה כוסות של פסח אמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה, ומאי כוס יפה, כוס של ברכה, שתאן חי יצא, שתאן בבת אחת יצא, השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא. שתאן חי יצא אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא, מדקאמר רב ידי יין יצא אלמא אחי נמי מברכינן עליה ברכת היין.
<h2>דף קיז:</h2>
אמר רבה אשכחיתינון לסאבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת, ביומא טבא בין בצלותא בין בקידושא מקדש ישראל והזמנים, ואמינא להו אנא בצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל, בקידושא, בשבתא מקדש השבת, ביום טוב מקדש ישראל והזמנים, והילכתא כסאבי דפומבדיתא דאמר רבינא איקלעי לסורא לקמיה דמרימר ונחית שליחא דציבורא ואמר כסאבי דפומבדיתא הוה קא משתקין ליה, אמר להו מרימר שבקוה דהלכה כסאבי דפומבדיתא.
